<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' אחרי</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ואלו הן העריות שחייבין עליהם כרת. אמו ואשת אביו [וכלתו] ואחותו בין מן האם ובין מן האב. ובין מן האב ולא מן האם ובין מן האם ולא מן האב. בתו ובת בתו ובת בנו. בת אשתו ובת בתה ובת בנה חמותו ואם חמותו ואם חמיו ואחות אביו ואחות אמו בין מן האב ובין מן האם. ואחות אשתו בין מן האם ובין מן האב.
<h2>דף ה.</h2>
ומאחר שכתובה בת אשתו בת בתה ובת בנה (בתו) ובת בתו ובת בנו למה הוצרכו להכתב. היא היא בת אשתו הוצרך הכתוב ללמדנו באונסין. שכיון שהוא אונס אשה מותר לישא בתה. ושנינו [יבמות צ"ז ע"א] נושאין על האנוסה ועל המפותה וכתיב ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא (ויקרא כ') דרך ליקוחין אסרה תורה אבל דרך אונסין לא אסרה תורה. ובת אנוסתו שאינה אסורה בתה מאחר. הנה נאמר כן ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן כי ערותך הנה. ונאמר להלן ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא. מה להלן בבת אף כאן בבת. וכתיב ערות אשה ובתה וגו' לא תקח דרך לקוחין אסרה תורה אשה ובתה הא דרך אונסין מותר.
